החלון

החלומות

השמש כבר שוקעת, הירח כמעט זורח,
מנורות הרחוב נדלקות והעטלף הוא האורח.
מחוג השעון נע לעבר שעת החצות,
וכולנו למיטה רוצים נמרצות.

נרגעים, מתרגשים, ונזכרים בזיכרונות העבר,
ופתאום, בן רגע, מופיעה דלת המעבר.
הדלת הזו מכניסה אותנו לעולמה ולמסך שחור העוטף את ענינו,
עד שחלום מסתורי יוצר עלילה מאחורי הקלעים שלנו.

לעיתים, הכול שם אפל וסוער,
לעיתים הכול שם עדין ונפלא, שלא בא להתעורר.
האם העתיד ששם קיים ללא העבר?
יכול להיות שזה נכון,
או שבעצם החיים והחלומות הם רק הדמיון.

כל לילה יכול להיות האחרון,
כאילו שנסענו ברכבת, ולא יכולנו לצאת מהקרון.
אני לא אשכח את הלילות הללו,
כי רק בזכותם יהיה לי בחיים חלום כלשהו.